טו באב שמח לי.

מה עושים אם אחד החברים שלו הציע לי שיחה על בקבוק יין שווה במיוחד? האם אעבור על איזה חוק אם אסכים?

אני יכולה ליצור מצב שהוא לא ידע. כלומר, שיקח זמן עד שהוא ידע למקרה ובקבוק היין יהיה שווה במיוחד. עד שהוא ידע יעבור זמן ובטח עד אז כבר לא יהיה אכפת לו…והאמת, אולי כבר עכשיו לא אכפת לו, אין לי מושג.

בכל זאת, טו באב ואני פנויה פיזית ורגשית אז אני תוהה…

Riga

מחכה למוביל שיקח מכאן את הפסנתר. תרמתי אותו לילדה מתוקה וביישנית בשם תמר שמאוד רצתה ללמוד לנגן אבל אין לה פסנתר. אמש התקשר המוביל ואמר שיגיע ב- 8 בבוקר. טרוטת עיניים, אחרי לילה עם מעט מאוד שעות שינה, התעוררתי בשעה 7, התלבשתי, התארגנתי והתיישבתי להמתין בסלון עם כוס קפה. באיזה שלב פתחתי את הלפטופ ובחוסר חשק התחלתי לענות למיילים משעממים. בשעה 9 הוא התקשר לשאול אם אפשר לאחר בשעתיים, אין בעיה. בשעה 12 הוא התקשר להגיד שהוא תקוע ושאולי הוא יגיע מחר. לא לא..מחר לא טוב, עניתי. מחר אני חייבת להיות במשרד. אם לא היום אז רק ברביעי. אלה הימים כפי שאמרתי מלכתחילה. "למה לא מחר בבוקר?" הוא מתעצבן ונוזף בי. מה הבעיה שאגיע מחר? אגיע ב- 6 בבוקר, לא אפריע לך, זה לפני שאת יוצאת לעבודה. את לא תרגישי בכלל שהייתי. נכנס בשקט, ניקח את הפסנתר ונצא. את סתם עקשנית, הוא אומר. אני מנסה להסביר לו שקצת קשה להוציא רהיט כמו פסנתר בשקט והייתי רוצה להתחשב בשכנים ושישתדל לעדכן אותי בהמשך ,"תראה" אני מנסה לרכך את טון השיחה "רק 12, אולי עוד תספיק. אכין לכם אבטיח קר שיחכה לכם, אוקיי? פיצוי על החום הכבד בחוץ" אני מסיימת את השיחה בחיוך מפייס. בשעה 14:30 דפיקה בדלת, אהה! הטון המפייס עזר. אני פותחת בחיוך והוא מחייך אלי חזרה. הופה הופה בוריס בוא בוא תראה. את מינה סתם, כן? כן, אני עונה. כל הכבוד שהגעתם, הילדה מאוד תשמח לקבל את הפסנתר היום. הם מעיפים מבט בפסנתר, מתחילים לארוז אותו ואנחנו מנהלים שיחה רדודה ושנייה לפני שהם יוצאים, אני נזכרת באבטיח החתוך במקרר. "הנה לדרך. הבטחתי, לא?" גם בקבוק מים קרים, שיהיה לכם במשאית".

אני מסמסת לאמא של תמר תמונה של הפסנתר יוצא מהדלת ארוז בשמיכות צמר וניילון נצמד. "תמר כל כך תשמח" היא עונה לי ואני מרגישה את החלל הריק שהשאיר הפסנתר. קיבלתי אותו מהוריי כשעברתי לדירה הזו ביחד עם ניר. פעם חייתי חיים אחרים…