אני אוהבת חגים בכלל ובפרט את חגי תשרי, יש משהו מבטיח בכל המהומה מסביב. מרימים כוסית לחיים במסעדות טובות, מתנות וקניות, בגדים חדשים… כיף. אני מתה על זה.
חשבתי לכתוב על השנה שעברה ועל השנה שתבוא אבל מה שהיה כבר היה ומי יודע מה עומד לבוא? המקסימום שאני יכולה זה לספר על ההווה שגם הוא כרגע הפכפך משהו ולא כל כך ברור ועם זאת מלמד אותי כמה דברים על עצמי אבל זה לפעם אחרת….
המון דברים קרו בחודש האחרון וכשאני מנסה לזקק את הכל לרגע אחד, זה יהיה הרגע הזה שחזרתי מאיזה בית מלון שאליו נסעתי לאיזה סופ"ש ובדרך שמעתי שיר. שיר די מוכר, שיר ששמעתי המון פעמים קודם ואני אפילו יודעת את רוב המילים אבל לפעמים שיר, גם אם מוכר וידוע וגם אם שמעתי אותו מלא פעמים, יש לו יכולת לתפוס רגע מסוים ולשייך אותו לעצמו. המילים מתחברות להרגשה ולאותה נקודה בזמן ו…. אז לי זה קרה כשנסעתי בדרך מאוד מאוד יפה, איפשהו באזור ירושלים, כביש מסוים ויפהפה שתמיד גורם לי להרגיש שאני נוהגת באירופה. הכביש הזה לרוב ריק ויש הרגשה שאני לבד עם כל הנוף המדהים הזה. בכל מקרה, פתאום התחיל להתנגן השיר ברדיו. הגברתי את הווליום ושרתי עם השיר והתחיל לכאוב לי הלב פתחתי את החלון, הוצאתי את היד החוצה והיא נעה עם הרוח כמו נחש והרגשתי כל מיני רגשות שצפו ועלו וכשהגעתי הביתה, נכנסתי להתקלח והשיר לא הפסיק להתנגן לי בראש כל הערב אז חיפשתי אקורדים, לקחתי את הגיטרה וניגנתי את השיר שוב ושוב עד שניגנתי אותו ממש טוב ואז כששרתי אותו מההתחלה ועד הסוף, חשבתי לעצמי שלפעמים, רק לפעמים, אם אני ממש רוצה, אני יכולה לעשות הכל וגם מצליחה ולפעמים, מותר לי גם לפרגן לעצמי וכשנותנים לי מחמאות כמו ביום חמישי בחתונה, שבאמת לבשתי שמלה מטורפת וכל כך יפה וקיבלתי המון המון מחמאות אבל לא ידעתי מה לעשות עם כל המחמאות האלה ולכן הגבתי בביטול או שמצאתי להגיד משהו לא טוב אז לפעמים, מותר לי להגיד גם "תודה על המחמאה. אני מרגישה שאני אכן נראית ממש טוב עם השמלה הזו".
אז מה בעצם רציתי להגיד? שאני אופטימית ושאני לומדת כל יום עוד קצת על עצמי ו…שתכלס, אני בסדר ככה, איך שאני. עם הפנימיות שלי והחיצוניות שלי, אני מפרגנת ומאחלת – חיים טובים ומלאי אושר ואהבה לכולם ולעצמי אני אומרת שאולי עדיין לא הגיע הזמן שלי אבל אין לי ספק שהוא יגיע ועד שהוא יגיע, להפנים שזה בסדר שלא תמיד בוחרים בי וזה בסדר שיש מישהי יותר חכמה ויותר יפה ממני ויותר מוצלחת ויותר קרובה ויותר ועוד ואולי החיים לא הביאו אותי למקום הזה עד כה אבל גם בגיל 30 לומדים שלא תמיד מקבלים את מה שרוצים וזה בסדר כי כך מעריכים את החיים הרבה יותר…
אני מרגישה שהולכת להיות שנה מצוינת. יש הרבה תוכניות על הפרק והרבה רעיונות ורצון גדול לממש אותן ואני יודעת שהכל יהיה בסדר כי העבר מלמד שבחיים, אצלי לפחות, הכל בסוף מסתדר.
שנה טובה ומתוקה.
