הפוסט שלי עיצבן אותו. גם התגובות כי טען שלא איפשרתי לקוראים להבין את מהות הסיפור ביננו והפוסט שלי מוטה לרעתו. הוא צודק כמובן, אין לאף אחד מושג מה קרה ביננו ובגדול, ומבלי להיכנס לפרטים, אם הייתי באמת כותבת את הסיפור מתחילתו ועד לרגע זה, התגובות היו אחרות לגמרי, כלומר, נגדי ובעדו. עם זאת, אני רוצה לציין את הברור מאליו :
It's my party, and I'll cry if I want to…
שמתי לב שאני לא כותבת את קורות חיי באופן רציף. כלומר, זה לא שלא שמתי לב, זה די בכוונה שאני לא ממש מספרת את הסיפורים המלאים אלא, רק חלקים וגם זה בקושי. אני לא יודעת למה אני עושה את זה אבל יודעת שכך נוח לי. הוא אומר שאני מתקשה לדבר בזמן האחרון והוא שוב, צודק. אני בהחלט מתקשה בעיקר כי הראש שלי מפוצץ בכל כך הרבה דברים וכל כך הרבה רגשות שאני אפילו לא יודעת איך להתחיל לספר ולנתח אותם אז אני מדחיקה. אני אלופת העולם בלהדחיק וגם בלהרחיק.
אם הייתי מספרת את סיפור חיי ברצף או מאיזו נקודה מסוימת והלאה, הייתי מספרת שאמא שלי עברה התקף לב קשה. אירוע שגרם לי לטראומה רצינית מעצם העובדה שאני זו שמצאתי אותה מחרחרת. ביחד עם אבא שלי, שגם הוא לקה בליבו בשנה שעברה, הם ממקמים אותי במקום די גבוה בסטטיסטיקה הגנטית, יחד עם סרטן השד המאלץ אותי לעבור ממוגרפיה אחת לשנה. זה די כואב כל הממוגרפיה הזו. לפעמים אני מוצאת את עצמי עוצרת פעילות גופנית ותוהה אם מה שהרגשתי עכשיו זה איזה התקף לב או שזו הרגשה פסיכוסומטית. אני כועסת על אמא שלי, אני כועסת עליה מאוד. אני כל כך כועסת, שבא לי לבכות.
אם הייתי מספרת את סיפור חיי ברצף, הייתי מספרת על שירלי ועל המשבר הרציני שהיא ובן זוגה חווים בשנתיים האחרונות. הוא התפטר מעבודתו כשהוא בטוח שימצא עבודה בשניה וחצי כשבפועל, הוא מובטל שמפנטז על כל מיני רעיונות שיביאו לו את "המכה". הקשיים הכלכליים הביאו איתם תסכול, אכזבה,ייאוש והמון מריבות. אני מנסה בכל כוחי להכיל את הקושי ולעזור לשניהם וזה הצליח לי כל עוד נתנו לי לעזור. ברגע שהם החליטו וביקשו ממני לקחת צעד אחורה ולא לעזור יותר, נכנסתי למקום אפור ולא ידעתי מה לעשות עם כל האפור הזה אז ניסיתי לרמות ולעזור מבלי שישימו לב, עד שנתפסתי ושירלי הרימה עלי את הקול, מה שגרם לי להתכווץ ולשאוג עליה בחזרה. לא דיברנו כמה שעות. קשה לי להסביר במילים מה שהרגשתי. בכלל, קשה לי מאוד עם המצב הזה, שהחברה הכי טובה שלי מתקשה להירדם בלילה בגלל קשיים כלכליים ומינוס גדול בבנק בעוד שאני חיה ברווחה כלכלית ואסור לי להתערב.
אם הייתי מספרת את הסיפור שלי באיזה רצף מסוים, הייתי מספרת על הקיבוצניק ועל הצעת הנישואין שהגיעה בהפתעה גמורה ומתוך כאב גדול. הייתי כותבת על המילים הקשות שהוא הטיח בי… ולמה בסופו של דבר העדפתי להשאיר את הפוסט הארוך על זה, בטיוטות.
ואחרי שהייתי מספרת את כל זה וקצת מזה ומזה, הייתי כותבת שאני לא רוצה לכתוב על קסור יותר ממה שכבר כתבתי ולא רק בכדי לשמור על הסיפור שלנו ביננו, אלא כי ברור לי שהוא יקרא את הצד שלי, יתעצבן, יגיד לי שאני בונה תיאוריות הנשענות על זיכרון רגשי שגוי, יסכם את הנזיפה בכך שאני חצופה, משוגעת ומפונקת ובטוחה שאני מהאצולה ודם כחול זורם בעורקיי.
חלאס בוב, אתה יודע שאני אוהבת אותך ומה שכתבתי היה בדיוק מה שהיה 🙂
